בקצרה: הכלל של שמונה כוסות מים ביום הוא מספר עגול בלי בסיס מחקרי ברור. הכמות שהגוף שלכם צריך תלויה במשקל, במזג האוויר ובכמה זזתם, וחלק גדול מהנוזלים מגיע ממזון ומשתייה אחרת. הסימן הכי אמין לרוויה הוא צבע השתן, לא מונה כוסות.
רובנו גדלנו על המשפט “צריך לשתות שמונה כוסות מים ביום”. הוא נשמע מדעי, קל לזכירה, ומופיע על בקבוקים ובפרסומות. הבעיה: אין מאחוריו מחקר שקבע דווקא את המספר הזה.
קראו גם: קניתם מסנן מים יקר בלי לדעת מה בכלל יש במים שלכם? · צריכת מים מסוננים בבית בישראל · המזרן שאתם ישנים עליו כבר עשור? כנראה שהוא מקור לכאבי הגב
המקור המצוטט לרוב הוא המלצה אמריקאית משנת 1945 שדיברה על כ-2.5 ליטר נוזלים ביום. אותה המלצה הוסיפה מיד שרוב הכמות מגיעה מהמזון. את החלק השני פשוט שכחו לצטט, ונשאר מספר עגול שחי חיים משלו.
כמה נוזלים באמת נכנסים דרך האוכל
מלפפון הוא בערך 96 אחוז מים. אבטיח, עגבנייה, תפוז ומרק ירקות תורמים כמויות נכבדות של נוזלים בלי כוס אחת. מוסד הרפואה האמריקאי מעריך שכ-20 אחוז מצריכת הנוזלים היומית מגיעה ישירות מהאוכל.
המשמעות פשוטה. מי שאוכל הרבה פירות, ירקות ומרקים כבר משלים חלק ניכר מהיעד בלי לחשוב על זה. גם קפה ותה נספרים, בניגוד לאמונה הרווחת שהם מייבשים. האפקט המשתן שלהם קטן מכמות הנוזל שהם עצמם מכניסים.
מה כן קובע את הכמות
במקום מספר קבוע, כדאי לחשוב על טווח שמשתנה לפי היום. אדם של 60 קילו בישיבה במשרד ממוזג צורך פחות מספורטאי של 90 קילו שרץ בחוץ ביולי ישראלי. חום, לחות, גובה ופעילות גופנית מזיזים את הצורך בליטרים שלמים.
הטבלה היא נקודת פתיחה, לא מרשם. איכות המים שנכנסת משנה גם היא, וזו אחת הסיבות שצריכת מים מסוננים בבית הפכה נפוצה כל כך בשנים האחרונות. ההרכב של המים משתנה לפי האזור, ויש הבדלים במקורות מי השתייה שמשפיעים על הטעם ועל הרכב המינרלים.
הסימן שאומר לכם אם שתיתם מספיק
שכחו מספירת כוסות. הכליות עושות את החשבון טוב מכם, והמדד הזול והמדויק הוא צבע השתן. שתן צהוב בהיר עד כמעט שקוף מעיד על רוויה תקינה. שתן כהה בגוון ענבר הוא סימן שכדאי לשתות.
- צבע שתן בהיר לאורך היום, לא כהה.
- תחושת צמא שמופיעה לפני שאתם מרגישים חולשה.
- שתן שלוש עד שבע פעמים ביום בערך.
- אין כאבי ראש או עייפות בלתי מוסברים אחר הצהריים.
- אצל מבוגרים מעל 65 תחושת הצמא נחלשת, אז שווה לשתות גם בלי צמא.
הצד השני קיים גם הוא. שתייה כפויה של ליטרים מעבר לצורך לא מיטיבה עם הגוף, ובמקרים קיצוניים של אתלטים ומשתתפי מרתון תוארה היפונתרמיה, מצב של דילול נתרן בדם מרוב מים. הגוף לא צובר מים ליום קשה, הוא מפריש את העודף.
מבחינת המנגנון ההפוך, חשיבות המים לגוף מתבטאת דווקא כשחסרים. ירידה של שני אחוזים במשקל הגוף מנוזלים כבר פוגעת בריכוז ובביצועים.
למי שרוצה להעמיק במה קורה כשהמאזן משתבש, ההגדרה הרפואית של התייבשות בוויקיפדיה מסבירה את הסימנים ואת המצבים שמחייבים התייחסות רפואית.
הכלל המעשי: העמידו בקבוק על השולחן, שתו כשצמאים, בדקו את צבע השתן פעם ביום, והגבירו שתייה בחום ובפעילות. את מונה הכוסות אפשר לזרוק.
צילום: www.kaboompics.com / Pexels
